איזון בין יצירה ופרנסה - פאנל יוצרים

אורי בר-און/דנה גולדברג/אמרי דקל קדוש/הדס איילון

אורן: יש מתח גדול בין שני הנושאים האלה, של פרנסה ויצירה. נתעסק היום במפגש ובאיזונים שכל יוצר מוצא לעצמו על מנת שיוכל לקיים את שני הנושאים האלה זה לצד זה. זו שאלה שאני מתעסק בה הרבה אבל גם סטודנטים וקולגות שלי שואלים אותי תמיד - איך אפשר לחיות מזה? איך אפשר להתפרנס מבימוי וכתיבה? איך מתנהלים בעולם? אנחנו הרי לא נמצאים על מסלול ברור כמו רואי חשבון ורופאים. המסלולים הקלאסיים בהם יוצר מסיים לימודים וישר מתחיל לעשות סרטים הם נדירים מאוד, וגם אלו שכן מקבלים קרנות מוצאים את עצמם עושים עוד דברים כי גם אם אתה מקבל תקציב פעם בחמש שנים זה לא באמת מספיק.

אורי בר-און, בפוסט בפייסבוק שהתעסק בשאלה הזאת, אתה הגבת ואמרת על איך אתה עושה הכל מהכל ומוצא כל מיני דרכים לא שגרתיות להתפרנס. אני יודע שיצרת פיצ'ר ועשית דברים לטלוויזיה, והיה משהו מאוד כנה בתשובה שלך, שאתה לא רואה בזה משהו רע. אשמח אם תפרט על זה ועל האופן שבו אתה מתנהל בתוך זה.

אורי: בהתחלה, לא חשבתי שאהיה קולנוען. למדתי ספרות ומנהל עסקים והקמתי סטארט-אפ. כשהוא קרס התבאסתי כמובן, ועשיתי תואר שני בקולנוע באוניברסיטה וככה התגלגלתי לקולנוע. בשנה הראשונה עשיתי סרט קצר שנקרא '72 בתולות', והוא איכשהו התפוצץ ורץ בפסטיבלים גדולים. פתאום קיבלתי הצעת עבודה לביים מערכונים בטלוויזיה, וככה התחלתי לעבוד ולהתפרנס מעשיה הקשורה בקולנוע ובטלוויזיה. אני מתעסק בזה כבר 18 שנה.

גיבשתי לי מין שיטה שבה אני קודם כל יוזם תמיד. אני תמיד מגיש לכל ההגשות הפתוחות, נפגש עם מפיקים, יוזם רעיונות. אני לא מצלם, לא מפיק ולא עורך. הרעיון הוא שהרבה פעמים היוזמה לא מצליחה לקרום עור וגידים, אבל לרוב יציעו לך משהו אחר. המפיק אולי לא ירצה את הרעיון שלך אבל כמעט תמיד נוצרת סיטואציה שהוא מפיק איזה פרויקט והוא מחפש לו במאי וזה יכול להתאים. כל העבודות שלי בטלוויזיה היו ככה. הצעתי רעיונות שלא התקבלו אבל פתאום היו צריכים אותי למשהו אחר. דבר נוסף - בשלב די מוקדם החלטתי שאני רוצה ללמד באקדמיה, וההשתדלות שלי היא ש50 אחוז מההכנסה שלי תגיע מהרצאות. אני מרצה במנשר, בבינתחומי, אני כותב בחינות למשרד החינוך וכו'. אקדמיה זה די נוח כי זה חצי שנה של עבודה וחצי שנה של אי-עבודה, מה שמשאיר הרבה זמן ליזום עוד דברים ולעשות עוד דברים. אני שומר על זה בקנאות. אם הסוכן שלי בא אלי עם איזה רעיון רווחי מאוד שאי אפשר לשלב אותו עם הוראה, אני לא לוקח אותו. זה דבר חשוב וקבוע שכנראה תמיד יהיה שם.

בתוך הדבר הזה של הפניות אני עושה הכל. תמיד יש מקום לעשות עוד משהו. כתבתי טלנובלות ומערכונים וסרטי בר מצווה. כל מה שקשור לבימוי, הוראה וכתיבה אני לוקח. כל דבר כזה משפשף אותי, מוסיף לי לרזומה, מעשיר את הניסיון. יחד עם הסוכן שלי יש לי שלושת הכ"פים- כיף כסף וכבוד. עדיף שבכל פרויקט שאני נכנס אליו יהיו אחד מהכ"פים האלה, עדיף שניים מהם. במקרים הבודדים שאמרתי לא, זה היה כי שלושת הכ"פים לא היו.

אורן: כשלוקחים הכל מהכל עלול להיות לזה מחיר מסוים. היתרון הוא ברור, פרויקט מביא פרויקט. השאלה היא האם אין לזה מחיר? ואם כן איך אתה חווה אותו? האם אתה מרגיש שהדברים מזינים אחד את השני או שאולי זה דווקא מקשה עליך ליצור את הפרויקט שלך? אני מכיר הרבה יוצרים שמעדיפים להתרכז במה שמעניין אותם בפרויקט שלהם ולא רוצים להסיח את דעתם. האם אתה מצליח למצוא בדברים האלה עניין והשראה או שזה מסיח את דעתך?

אורי: אני לא רואה את עצמי בתור איזה יוצר שחייב לעשות איזה משהו משלו. עשיתי סרט בשם '10 אחוז ילדה שלי' ועבדתי עליו המון שנים עד שהוא יצא לקולנוע. עם זאת, עשיתי עכשיו סדרה בכאן 'שמיים בצבע אדום', והיא לא הייתה יוזמה שלי והיא לא נבעה מהעולם שלי. היופי הוא למצוא את הדבר שלי בתוך זה ולבטא את עצמי דרכו. חוץ מזה, כמה רעיונות כבר יכולים להגיע ליוצר? אולי יש אנשים עם נפש סוערת שיכולים להביא מעצמם המון, אבל יש יתרונות בלהביא את עצמך לתוך עולם שהוא לכאורה לא אתה. המחיר הוא שאני לא תמיד אצליח להתעסק בפריקט שלי כי אני צריך להביא כסף. זמן זה הדבר הכי יקר שיש לי ואם אני משקיע הרבה זמן במשהו שלא מתקדם ולא מקבל כסף אני מפסיק לעבוד עליו. אני קצת חוטא בזה כי יש לי איזה פרויקט שאני כבר עשר שנים עליו…

אורן: אני מניח שהעובדה שאתה מגיע מסטארט-אפ ויש לך ראש יזמי עוזרת לך מאוד. כשאנחנו עושים סרט זה כמו סטארט-אפ. בגלל שאין לנו מסלול נוח וברור, יש לנו צורך לחשוב בצורה יזמית. אנחנו צריכים לגייס כסף וצוות, למכור היתכנות כלכלית וחזון אומנותי. אולי בשונה מעולם העסקים, לפרויקטים האלה אין הרבה הגיון כלכלי כי הצורה שלהם היא נפשית ואמנותית, אבל עדיין יש את ההכרח לחשוב מהמקום הזה כי דברים לא פשוט יקרו מעצמם.

דנה גולדברג - ליווית אותי בסרט הראשון שלי ותמיד הסתכלתי עלייך בהשראה כי את תמיד בעשייה ובתשוקה ובדברים שנובעים מתוך עצמך. אשמח אם תספרי על התהליך שלך ועל המקום שבו מצאת איזונים כאלה, וגם היום- אילו מיזמים את עושה? מה יש לך להגיד מהפרספקטיבה של היום אל מול מה שיצא לך לעשות?

דנה: גם אני לא הגעתי מקולנוע, אלא למדתי אמנות פלסטית, ועשיה קולנועית זה דבר שלימדתי את עצמי לעשות באמצעות הרבה עשיה. עשיתי הרבה סרטים קצרים ושני סרטים באורך מלא. המצב היום בקרנות הוא לא מה שהיה כשאני התחלתי. באתה תקופה עשיתי סרט קצר בערך כל שנה. זה שלב שעוד לא הייתי בשלה ללמד ולהעביר ידע כי עוד הייתי במסע למידה והתפתחות בעצמי. מצד שני ידעתי שאני לא רוצה לעבוד על סטים ולעבור מהפקה להפקה. זה גם לא היה ביכולות שלי כי לא למדתי. ידעתי שאני רוצה לכתוב ולביים ולהתמקד בפרויקטים האישיים שלי.

הכל התחיל כששאלתי את עצמי ממה אני אתפרנס כשאני עוד לא מספיק מנוסה? השיקולים היו כמובן כלכליים, אבל מצד שני הבנתי שיש לנו כל מיני סוגים של משאבים, וכסף הוא רק אחד מהם. גם זמן הוא משאב, וכוחות נפש, ופניות רגשית וריכוז. בשלב מוקדם החלטתי למצוא עבודה בחצי משרה, גם אם היא לא תואמת את הכישורים שלי, גם אם היא בתחום אחר. העיקר שלא תהיה תובענית מבחינה מנטלית או מבחינה מקצועית, על מנת שכשאחזור הביתה בסוף היום הראש שלי יהיה נקי לדברים שלי. ידעתי שאם אני רוצה להתפרנס מהוראה אני צריכה גוף עבודות ובשביל זה אני צריכה זמן לפתח פרויקטים. עבדתי בחנות ספרים וטלמרקטינג והראש שלי נשאר נקי לכתיבה.

עם השנים כבר היה לי איזשהו גוף עבודה. התחלתי ללמד ב'מנשר' וב'מעלה', עשיתי הרצאות בכל בתי הספר לקולנוע בארץ, ועכשיו אני גם מלמדת בבית ספר לאמנות לאנשים שמתמודדים עם משברים נפשיים. ניסיתי לחשוב מחוץ לקופסה על עוד דרכים לגייס כסף לעשייה וגם להשתמש בשפה של הקולנוע כדי להגיע לעוד קהלים ולעוד סוגים של עשיה. הקמתי את עמותת KINO KLAN - נשים עם מצלמות, והיא קמה כדי לגייס כסף מהעולם עבור עשיה קולנועית. ניסינו לגייס כסף מקרנות עולמיות ומפילנטרופיה, אבל הכיוון של העמותה השתנה והיום הוא עוסק בעיקר בעשייה חברתית שמערבת קולנוע, כמו למשל סדנאות שאני עושה ליצירה של 'סרטי כיס' בסמארטפון עם קהלים של נשים שאין להם רקע באמנות וקולנוע. אני גם עובדת כלקטורית, מלווה יוצרים עצמאיים, מעורבת בהרבה סוגים של הפקות בכתיבה, עריכה, ליווי של בימוי, לא משנה הז'אנר והסגנון.

ההוראה באקדמיה היא איזשהו עוגן. חשוב למצוא לדעתי עוגן של משרה או חצי משרה קבועה וולהשאיר זמן לאורך השבוע באופן רציף. אני מעדיפה לעבוד חצי משרה לאורך כל השנה, ליצור לי עוגנים של מפגש עם כיתות, וביניהם להשאיר מקום לכתיבה לפרויקטים שלי. חשוב ליזום הרבה ולהגיש הרבה. הסטטיסטיקה קשה. מין לוטו אכזרי ביותר. צריך לחשוב הרבה מחוץ לקופסא, לנסות לפצח קונספטים שמערבים הפקות ללא תקציב ולהמשיך להגיש כל הזמן כמה שרק אפשר.

אורן: אמרי דקל קדוש, אתה מצליח לייצר איזון בין יצירה אמנותית לבין בימוי פרסומות ועבודה עם מותגים מאוד רציניים וגדולים. אשמח אם תדבר על הנושא של השתלבות בעולם הפרסום. מה זה דורש? האם זה מתאים לכולם? איזה מחיר זה יכול לגבות? מה המשמעות של לעשות את זה? איך נראים החיים כשמשלבים יצירה ופרסומות?

אמרי דקל קדוש: אני סיימתי ללמוד לפני שלוש שנים, וגם אני עדיין מנסה להבין את האיזון והדבר הזה שאומר ליצור ולהתפרנס. התמזל מזלי, וזה הרבה עניין של מזל, והשתלבתי בעולם הפרסום במקביל לעשיה שלי בכאן 11. עולם הפרסום הוא עולם קשוח מצד אחד, ומצד שני מתגמל מאוד. אבא שלי פרסומאי וכבר כילד הייתי מסתובב במשרדי פרסום ואני מכיר היטב את העולם הזה. עוד בלימודים עשיתי קצת סרטוני תדמית ופרסומות, והיה לי ברור דבר אחד - אני רק כותב ומביים, ולא עושה שום דבר אחר. ככה אני גם משווק את עצמי. נכנסתי לעולם הפרסומות דרך סרט הגמר שלי. ראתה אותו מפיקת פרסומות גדולה והיא חיברה אותי לסוכנת שלי, ומשם התחלתי בעצם לעבוד ולשלב את הדברים. הגדילה היא הדרגתית. מתחילים בדברים קטנים ועם הזמן גדלים. זה לא עולם לכל אחד כי יש בו הרבה מורכבויות. העבודה מול הלקוחותומול משרדי הפרסום זה תחום שצריך להבין בו ולהתנסות בו. זו לא עשיה קולנועית שבה הבמאי מכתיב את הטון. יש פה מוצר, לקוח, מנהלי קריאייטיב. הם כותבים תסריטים ומביאים רעיון וחזון ואתה כבמאי מרחיב אותו. אני מרגיש במין לונה פארק- אני פוגש הרבה אנשים יצירתיים, מתנסה בפרקטיקות מגניבות, עושה הרבה דברים מיוחדים. עבדתי עם מלא צלמים, מלא קולוריסטים, עשרות עורכים. פגשתי הרבה אנשי מקצוע שעזרו לי להבין איך לנהל איתם דיאלוג, לא משנה אם זה לפרסומת או לעשיה קולנועית. האנשים הם אותם אנשים ושפה משותפת זה כלי שאנחנו משתמשים בו כל הזמן.

אורן: איזה תכונות חיוניות למי שרוצה להשתלב בעולם הפרסום? אני מניח שזה שונה מעשיה אומנותית.

אומרי: אתה חייב לדחוף את עצמך כל הזמן. להתעקש ולעשות כל הזמן. נדרשת מידה של גמישות, יכולת עבודה עם אנשים ועם צוות. אתה כל הזמן עובד עם משרדי הפקה, חברות פרסום ולקוחות. המון גורמים שצריך להתאים את עצמך אליהם ולהיות קשוב, אבל גם בתוך הדבר הזה למשוך למקומות שהם נכונים לדעתך, שכיף לך בהם ושהם מעניינים אותך. עולם הפרסום הולך למקומות של חוויה ותוכן, הוא מוכר ערכים. במובן הזה, הוא עולם מאוד קולנועי כי אתה עושה סרטים קצרים מאוד וצריך להעביר מסר או תחושה בדקה או חצי. אני חושב שהיכולת להבין את הצמצום במדיה הזאת היא כלי מאוד חשוב.

אורן: אתה מרגיש שזה תורם לך לאמנות שאתה רוצה לעשות?

אמרי: חד משמעית. אני נמצא כמעט פעמיים בשבוע בימי צילום. אני עורך, אני מביים, אני בפוסט. אני כל הזמן בעשיה ובתהליך ויש לי שעות טיסה בתור במאי שלהרבה אנשים אחרים במקום שבו אני נמצא, כלומר קצת אחרי הלימודים, עדיין אין. זה מאוד מתסכל לחכות לכסף בשביל הפריבילגיה לביים, ומי שמביים פעם בשלוש שנים מגיע לזה חלוד. חוץ מזה, יש משהו בעשייה שמייצר עוד עשייה. עשיתי עכשיו את 'התאונה' שהוא סרט מאוד ארטיסטי. המשפחה שלי משחקת בו, והוא על הגבול שבין דוקו לעלילתי. מצד אחד יש בו אלמנטים מאוד ארט האוסים, ומצד שני יש בו גם סצנה של רכב מתהפך עם שחקנים. כשאתה מביים הרבה פרסומות ורגיל לעבודה עם הרבה אנשי צוות, אתה מגיע מאוד בביטחון לביים סצנה כזאת.

בנוסף, אני כל הזמן עושה פרזנטציות למשרדי הפקה ולקוחות. אני צריך כל הזמן לחשוב באופן יצירתי ולהראות להם פיצוח קולנועי. העובדה שאני נדרש כל הזמן להגדיר את הדבר ולהיות בחיפוש יצירתי וגם למכור אותו ולגרום לאנשים לאהוב אותו, זה כלי חשוב מאוד, במיוחד בתעשיה המקומית. ככל שאתה עושה יותר פרזנטציות אתה משתפר במקומות אחרים שהם לא עולם הפרסום.

יש משהו בעובדה שאנחנו חיים בישראל ואנחנו מודעים למגבלות הכלכליות והאופרטיביות שהמקום הזה נותן לנו, שקצת מסרס את האפשרות שלנו לחלום גדול. בפרסומות, לעומת זאת, אין גבולות וזה משחרר את הדמיון. פתאום הכל יכול להיות ואפשר לעשות מלא דברים.

אורן: איפה אתה כן בכל זאת משלם מחיר?

אמרי: זה עולם אינטנסיבי ורגשי. אני לוקח כל מה שאני עושה באופן אישי ורגשי גם אם זה סרט או סדרה או פרסומת. דנה דיברה קודם על עניין המשאבים ועל העובדה שהנפש שלך תפוסה ועסוקה כשאתה עושה דברים אחרים. יש איזשהו ויתור בעובדה שאתה מעסיק את עצמך במשהו לא שלך שהוא מסחרי לחלוטין. יש לזה מחיר ברמה הפרקטית כי אתה טרוד בהרבה דברים שהם לא הסרט שלך. אתה מתעסק באופן ניכר מהזמן בדברים אחרים. מצד שני, אתה מתוגמל היטב כי יש בזה הרבה כסף. הרבה אנשים מחכים לכסף לפיתוח והפקה לסרט, ואילו אני יכול לעשות כמה פרסומות, לקחת הפסקה ולשבת לכתוב ולביים. מצד שני, אני עדיין מנסה להבין את זה ואני לא במקום שהבנתי הכל, אבל יש לזה יתרונות וחסרונות וזה מאוד אישי ואינדיבידואלי.

אורן: תודה אמרי. הדס איילון,.לך יש בעצם עוד מקצוע, כלומר את עורכת מקצועית. גם אני ניסיתי באיזו תקופה להיות עורך וזה מקובל שיוצרים מוצאים לעצמם עוד מקצוע בתחום הקולנוע שהוא קצת יותר יציב. כשאני מדבר עם סטודנטים אני ממליץ להם ללמוד עריכה כי זו הכנסה שיכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים וגם לעזור בעשייה של סרטים. איך עובד עבורך השילוב של שני המקצועות?

הדס: האמת שעבורי זה מורכב כי אני לא מרגישה שהם מצליחים לחיות ביחד וזה שם אותי בקונפליקט תמידי. גם אני לא חשבתי שאהיה במאית קולנוע. אחרי הצבא הלכתי ללמוד עריכה והתמקמתי במקצוע הזה. בהתחלה ערכתי חתונות ולאחר מכן ערכתי שני סרטים גדולים שהוקרנו בקולנוע. התחלתי לבנות לעצמי שם. לאחר מכן עשיתי תואר שני בקולנוע באוניברסיטה ויצרתי את 'פריז על המים' שזכה להרבה הצלחה והרבה פרסים. בנקודת הזמן הזו חשבתי שאני הולכת לקבל הרבה הצעות עבודה, אבל בעצם לא היה כלום וחזרתי לחיי העריכה.

לאחר מכן עשיתי איזו סדרת טלוויזיה מסחרית וערכתי איזה פרויקט וזה סיפק לי פרנסה. היום אני כותבת דברים במקביל לעריכה, ממנה לא הצלחתי לגמרי להשתחרר. הייתי שמחה למצוא עבודה בהוראה או להגדיר את עצמי רק כבמאית או ככותבת כמו שאחרים פה הגדירו את עצמם אבל זה מאוד נוח להיות בעמדה שלי. כשאני עורכת סדרה זה מספק לי פרנסה טובה לתקופה ארוכה, ומאוד קשה לי לצאת מזה או לסרב להצעות עבודה. מצד שני זה יכול לספק לי תקופות שבהן אני לא צריכה לעבוד ואני יכולה לשבת ולכתוב.

היו לי כמה חודשים שקיבלתי מענק פיתוח ורק ישבתי וכתבתי וזו היתה התקופה הכי טובה שהייתה לי. אני לא דוגמה טובה למציאת הפתרון אבל אני יכולה להראות זווית אחרת של הדבר הזה. את הסרט הקצר שלי עשיתי לפני 6 שנים ורק לפני שנה עשיתי סרט דוקומנטרי. יש מרווחים מאוד גדולים בין הדברים שלי, וביניהם אני עורכת.

אורן: אני מבין את הבלבול. הדוגמה שלך היא מסלול משמעותי שכדאי לקחת בחשבון כי באמת להתקיים מכתיבה ובימוי זה דבר שהוא על סף הבלתי אפשרי.

הדס: אני מתלוננת כי שמעתי אתכם וקינאתי, אבל בסוף נוח לי להרוויח כסף.

אורן: מצד שני את קרובה לעשיה ולחומר גלם ולומדת הרבה על שפה קולנועית ועל עשיה.

הדס: אחרי שני סרטים ארוכים ומשמעותיים שעשיתי בחרתי כמה פרויקטים קלים יותר כי אני נורא מתמסרת. אז כן עשיתי בחירה ואמרתי 'לא' לכמה פרויקטים מעניינים שהציעו לי כדי לאפשר לעצמי לשמור על המקום הזה של כתיבה. גם את סרט הדוקו שלי לא ערכתי אלא עשיתי את הבחירה הכלכלית השגויה ולקחתי עורכת אחרת כי אני חושבת שלערוך לעצמך זה דבר איום ונורא. זה לא משהו שהייתי רוצה להיות- במאית ועורכת ביחד.

אורן: אני מכיר לא מעט יוצרים שמתפרנסים מעריכה, לעומת תחומים של עיצוב פסקול או עריכת צבע ואפקטים שהם יותר רווחיים אבל גם יותר טכניים ולכן בדרך כלל פחות מדברים ליוצרי קולנוע.

הדס: אני תמיד לוקחת פרויקטים שיש לי משקל בכתיבת התסריט כי זה מה שמעניין אותי. הדבר שאני הכי אוהבת זה לקבל ערימה של חומרי גלם שמתוכם אוכל לבנות סיפור. אני מאוד אוהבת לערוך סרטים דוקומנטריים כי המשקל שלי שם כתסריטאית הוא מאוד גדול.

אורן: יש עוד מקצועות מהעולם הזה כמו עריכה או ליהוק או תחקיר ולכל אחד יש תחום שהוא חזק בו. אני מרגיש שתחום הוראה הוא תחום חזק אצלי ולכן ניתבתי את עצמי לאזורים האלה. ניסיתי בדרך הרבה מאוד דברים אחרים, אבל מכיוון ששם הייתה המשיכה הטבעית שלי, זה קרה באופן קצת יותר אורגני. זה כמו למרוח דבק על נייר ואז לזרוק עליו חול שמקבל את הצורה של הדבר. אני מרגיש שיש לנו כזה סימון של דבק ואנחנו יכולים לזרוק מלא דברים ואנחנו נמצא את הדבר הנכון לנו דרך החיכוך וההתנגשות בעולם. לנסות רק משהו אחד זה חבל כי זה תחום כל כך רחב ולכל אחד ואחת יש את המקום למצוא את הקומבינציה שלו.

יש גם הבדלים בין איך נכון לנו לעבוד. לכל אחד יש דרך אחרת. חלק יהיו יזמים וחלק לא יודעים לעבוד ככה. חלק רוצים מסגרת וחלק רוצים חופש. אין משהו טוב יותר או פחות. זו הסיבה שמאוד חשוב להבין ולהשתלב כעורך במסגרת מסוימת או ליזום פרויקטים ברמת אופי. אין ספק שאם אתם עובדים כשכירים באופן קבוע הרבה יותר קשה לפנות את הזמן. אני רוצה גם להעלות את המחשבה שלא חייבים לעשות הכל במקביל אלא להחליט שעושים משהו אחד חצי שנה, כמו הוראה או עריכה של סדרה, ואת יתר הזמן להשקיע בכתיבה.

הדס: מצד שני זה גם מפחיד להגיד 'לא' לפרויקטים ולקחת הפסקה.

אורן: ברור שזה גם בעייתי פתאום ללכת לחצי שנה ולהפסיק את העבודה הקבועה. בטח אם צריך לפרנס משפחה. זה אינדיבידואלי. אני במשך כמה שנים התנהלתי באופן בלתי הגיוני כלכלית ורק עניין אותי לעשות סרטים. איכשהו הסתדרתי אבל זה היה בעייתי וקשה מבחינה פיננסית. מצד שני, זה איפשר לי לייצר גוף עבודות שמאפשר לי ללמד.

אמרי: זו אחת הסיבות שמאוד חשוב לנסות לייצר כבר במהלך שנות הלימודים גוף יצירה גדול ככל הניתן. אחרי הלימודים תצאו לעולם ותוכלו למנף את זה לעשייה. אם יש לך כמה סרטים מהלימודים שראו קהל והיו בכמה פסטיבלים, יש לך כבר איזה ניסיון והבנה של איך הדברים עובדים. הדבר הזה מייצר עמדה מאוד נוחה לצאת באמצעותה לעולם ולייצר פרנסה. בעניין ההוראה, יצא לי ללמד בתיכון וזה גם מקצוע שיכול להיות תובעני מכיוון שצריך להכין שיעורים ולראות קאטים של תלמידים, ככה שאין באמת עבודה שהיא 'קלה'.

אורן: זה נכון. גם על מנת להשתלב בהוראה בדרך כלל צריך גוף עבודה. סרט הגמר לא מספיק בדרך כלל חוץ ממקרים בודדים. אני רואה הרבה סטודנטים שהצטיינו והשתלבו בהוראה אבל זה לא דבר שהוא כל כך פשוט. אני במשך שנתיים הצגתי הצעות לראשי מחלקות בכל הארץ ושלחתי מיילים לכל האוניברסיטאות והמכללות. גם אם הסרטים שלי הצליחו, עדיין הייתי צריך לדחוף את עצמי לתוך התחום הזה. יצרתי הרצאה של שעתיים בנושא הגשות לפסטיבלים. הרגשתי שהיא מאוד אפקטיבית ובעלת ערך והצלחתי לשכנע כמה בתי ספר להעביר אותה לסטודנטים. השקעתי המון בהרצאה הזאת כי ידעתי שהיא הדרך שלי לפתוח את הדלת לתוך העולם הזה של הוראה. הסטודנטים אהבו את ההרצאה, ובית הספר ראה כיצד אני מרצה. כשהמשכתי להיות איתם בקשר, זה כבר נהיה קצת יותר אישי כי הם כבר הכירו אותי וזה עזר לי להמשיך לפתוח את הדלת הזאת. אחר כך זה כבר עניין של תזמון. יכול להיות שבאיזה מקום שכבר מכירים אתכם מתפנה איזה קורס, ואתם יכולים לתת להם אופציות להרצאות שאתם יכולים להעביר. ברגע שנכנסתם למוסד פעם אחת, זה כבר נותן לכם דריסת רגל ואופציה להישאר שם במשך שנים אם הקורס שלכם מוצלח. אני ניסיתי במקביל להתקבל גם למערכת החינוך, אבל מכיוון שאין לי תואר ראשון זה לא הסתדר. מי שרואה את עצמו משתלב במערכת החינוך כדאי שיעשה תואר ראשון בהוראה וקולנוע. חצי משרה לאורך שנת לימודים זה בדיוק הדבר שיכול לתת לכם יציבות ותחושה של נחת.

לגבי לקטורה ועריכת תסריט איך הגעת לזה דנה?

דנה: כשהיה לי גוף עבודה משמעותי הגיעו אלי הצעות ללקטורה. היום כבר צריך להירשם למאגר לקטורים. בדרך כלל אחרי פיצ'ר ראשון זה הכניסה לעולם הזה.

אורן: לגבי עבודה על סטים בשילוב עם יצירה. יש כאן מישהו שעושה את זה?

ריטה: אני מלהקת לסרטים וסדרות תוך כדי שאני כותבת ויוצרת. התחלתי בלימודים ללהק לפרסומות וסרטים קצרים, ואחרי הלימודים התחלתי ללהק סרטים באורך מלא. ככה יוצא לי גם לקרוא הרבה תסריטים וגם לראות איך כל מיני במאים חושבים על ליהוק ועל בימוי שחקנים. זו גם הכנסה נחמדה.

אורן: איך את מקבל את העבודות האלה?

ריטה: אני עובדת עם אותם מפיקים. אני גם מחכה שהסרטים שליהקתי יצאו לקולנוע וזה יוכל לפתוח לי עוד דלתות. אני גם מלמדת בבית ספר יסודי. מה שמיוחד אצלהם זה שהם לא רוצים להיות שחקנים אלא דווקא צלמים ועורכים. זה דור של 'קצר ולעניין'. מה את רוצה להגיד? איך לעשות את זה? הם מאוד ענייניים וזה מלמד מאוד. בתיכון זה קצת אחרת, כי תיכוניסטים הם מתבגרים ועייפים וצריך להניע אותם יותר לעומת ילדים שישר מתלהבים. הגעתי לזה איך שסיימתי את הלימודים. ראיתי שפרסמו שמחפשים מורה, באתי לראיון וקיבלו אותי. עכשיו אני גם לומדת תעודת הוראה כדי לעבוד גם במערכת החינוך.

שי: אני מסכים עם מה שריטה אמרה לגבי העבודה עם נוער. הם רוצים להיות בקשרים ולעבוד ביחד בחבורות. אחד הדברים שאני מאוד נהנה ממנו, זה שזו בעצם עוד דרך ליצור. מעבר להכנת השיעורים וחיפוש והקרנה של סרטים שאני אוהב, בסוף אני עובד איתם על תסריטים שלהם ומלווה אותם בבימוי וזה משאיר אותי בתנועה של יצירה.

לילך: אני באה מהתאטרון ואני עובדת בליהוק כבר די הרבה זמן. יצא לי להיות מלהקת ראשית גם בתאגיד וגם בחינוכית ובעוד פרויקטים וזה עזר לי להתפרנס בלימודים. השנה גם התחלתי להיות עוזרת במאי כי חשבתי שזה יקדם אותי לבימוי.

אורן: כל עבודה על סט היא מלמדת. באופן אובייקטיבי, אני חושב שלהיות עוזרת במאי לא יקדם אותך להיות במאית. מדובר בתפקידים מאוד שונים. זה שונה מאוד מהתיאטרון, שם עוזר הבמאי הוא תפקיד פחות ניהולי ויותר אמנותי ושם כן אפשר להתפתח להיות במאי.

בסופו של דבר עשייה של סרט דורשת מאיתנו להיות יזמים. אתם חייבים כוח מניע גדול והשקעה של הרבה מאוד זמן וכסף בשביל לגרום לדבר לקרות. אי אפשר לעשות את זה על הדרך.

אשמח אם תשתפו גם בטיפים שלמדתם לאורך הדרך.

הדס: כל פעם שיש לי פרק זמן שבו אני לא עורכת אני פשוט כותבת ומשכתבת. הזמן הזה יקר והוא לא יחזור. היה לי מזל עם הסרט שאני עובדת עליו עכשיו והייתי איתו בכמה חממות. אני מאוד אוהבת מסגרות כתיבה, הן עוזרות לי מאוד. נסו למצוא גם כאלה שיעזרו לכם לפתח את התסריט שלכם. גם צריך לדעת מתי להגיד 'לא' לפרויקטים חיצוניים בשביל לעשות את הדברים שלכם.

אמרי: עשיה מייצרת עוד עשיה. אם אתם רוצים לכתוב ולביים, תעשו את זה ורק את זה כל הזמן. עשיה גם משפרת אתכם ואת היכולת שלכם לנהל דיאלוג עם אנשי המקצוע מסביבכם.

דנה: הכי חשוב להיות בתנועה כל הזמן וליזום. בקשר למימון, אנחנו לא יכולים לבחול באמצעים. יש לנו סמארטפון בכיס ויש בו מצלמה. היא לא הכי טובה, אבל היא כלי שאפשר להשתמש בו בשביל לתרגל ולעשות דברים קטנים ולחשוב על רעיונות שמתאימים לפורמט הזה. בסופו של דבר, מדובר בתהליך של שנים וחשוב לזכור את זה. ככל שמתקדמים יש לזה פירות. אם עושים הרבה סרטים קטנים, לומדים מכל דבר. בנוסף, מאוד חשוב בעיני לפנות זמן כל יום, בתוך השגרה, לאיים קטנים של כתיבה. בתהליך שלי חשוב לי שהעבודה תהיה רציפה ויומיומית ולא פעם בחצי שנה למצוא איזה חודש פנוי.

אורי: טיפים בעולם הפרנסה - א. חייבת להיות מבחינה כלכלית שאיפה לעשות דברים לטלוויזיה כתסריטאי ובמאי. יש בזה הרבה חשיפה ויותר פרנסה ותמלוגים. גם אם אתה כותב דיאלוגים לסדרת טלוויזיה זניחה, יכולים להיות לך תמלוגים במשך שנים. חשוב מאוד לעבוד עם סוכן בעבודה בטלוויזיה כי יש שם הרבה מאוד גורמים וזו עבודה סבוכה. הסוכנים שלי חילצו אותי מסיטואציות לא פשוטות. ב. לא להתייאש אחרי שלושה חודשים קשים. מדובר בריצה למרחקים ארוכים. תסתכלו בסוף השנה אחורה ותראו איזה תהליך עברתם, ולא כל יום או כל חודש.

אורן: ברמה הפרקטית אני פתחתי מסמך ורשמתי לי את כל הדברים שאני יכול להתפרנס מהם ויכול לעשות או רוצה לעשות. רשמתי איך אני יכול להגיע למקומות האלה ואיפה אני יכול להשיג אותם. חשוב מאוד להתפרנס במהלך העבודה כדי לעבוד ברווחה. אני רואה חברים וקולגות שלא מתפרנסים ולא מתפשרים על העשיה שלהם וזה הופך אותם לממורמרים וזה משפיע גם על היצירה שלהם.

תודה רבה לכל מי שהשתתף. זה היה חשוב ומגוון, ואנחנו רואים שיש הרבה מאוד דרכים שונות להתפרנס ולגדול בתוך העולם של עשיה קולנועית.

בהצלחה לכולם!