כתיבה לטלוויזיה
כתיבה והשתלבות בתעשיית הטלוויזיה -
את מי ואת מה גופי השידור מחפשים? / מהו מסמך הגשה לגוף שידור (ובמה זה שונה מהגשה לקרן קולנוע)? / משמעויות של תהליך כתיבה מול גוף שידור / מה מייחד בימוי לטלוויזיה? איך משתלבים בתחום? / מהן התחנות השונות בדרך מהרעיון עד לרגע העלייה לאוויר? / איך כדאי להערך לפיצ'ינג עבור גוף משדר?
כיתת אמן עם היוצרים: אסף קורמן ( 'נורמלי' ב'הוט') וסיון שיקנאג'י (יצרת ותסריטאית סדרת הנוער 'כדברא' ב-yes , תסריטאית ראשית בסדרה 'כפולה' ועוד).
*******************
הגשות בתחום הטלוויזיה:
עולם ההגשות בתחום סדרות הטלוויזיה שונה באופן מהותי מתחום הגשות הקולנוע. פה לא תמצאו כמעט קרנות מוסדרות והאפשרויות הכלכליות שלו שונות בתכלית. כל הגישה אליו שונה בהגדרה מכיוון שאנחנו עובדים מול גופי שידור שונים ומגוונים ובעלי אינטרסים שונים. נסקור את גופי השידור וננסה להבין כיצד נתייחס לכל גוף מבחינת התאמת התכנים ואופי ההגשות.
הערוצים המסחריים קשת ורשת- האינטרס המרכזי לפיו פועלים שני הערוצים המסחריים המרכזיים בישראל, הוא כיצד להביא כמה שיותר קהל, איך למשוך את הצופים מהמתחרים בזמן אמת, מה שנמדד באמצעות 'רייטינג'. מנהלי התוכן בערוצים האלה יחפשו סדרת דרמה שתהיה מספיק חזקה ומותחת גם מבחינת המניפולציות הקולנועיות שלה, שגם תפנה לקהל רחב ככל האפשר, וגם שתחזיר את הצופים בחזרה מפרק לפרק. בדרך כלל, רעיונות איזוטריים וניסיוניים, גם אם מרתקים, יתאימו פחות לערוצים האלה שמחפשים בדרך כלל סדרות קצת יותר מתקתקות וקצת חסרות אדג'יות. זה לא דבר רע לכשעצמו. יש קהל גדול בארץ שמתחבר לתכנים מהסוג הזה. כשהתחרות היא על רייטינג, יש למנהלי התוכן בערוצים האלה אינטרס לייצר סדרות כאלה.
אם ניקח לדוגמה את אחת הסדרות הכי מצליחות בשנים האחרונות בארץ, 'סברי מרנן', נוכל להגיד עליה שמדובר בסדרה שפונה לכולם מכיוון שכל אחד יכול למצוא בה חיבור אל עצמו ואל משפחתו, ולכן היא גם עונה על האינטרס של הערוץ המסחרי בו היא משודרת.
כאן 11 (תאגיד השידור הציבורי)- לעומת הערוצים המסחריים, בתאגיד יש מרחב קצת שונה, והוא הגוף המוביל היום בארץ בכל מה שקשור בדוקו ובדמה איכותית. בתאגיד יש מערכת לקטורה פנימית של אנשי תוכן מעולים עם שיקול דעת אומנותי. הם לא מונעים מרייטינג כמו בערוצים המסחריים מכיוון שהם ממומנים על ידי המדינה, זאת על אף שהם כן נמדדים ברייטינג. מצד שני, דווקא בגלל העובדה שהם ממומנים מקופת המדינה יש בתאגיד מנועים ערכיים של סוגות עילית ולכן סדרות האיכות של כאן הן היום החזקות ביותר.
HOT ו-YES- ערוצי הלווין בישראל נמדדים כבר באופן אחר ולכן סגנון העבודה הוא גם אחר. במקום להיות מונעים מרייטינג, הם מונעים מבאז. כלומר, סדרה שהם משדרים צריכה להיות הדבר שכולם מדברים עליו על מנת למשוך לעצמם מנויים. סדרות כמו 'על הספקטרום' יצרו באז מאוד גדול גם בגלל הנושא וגם בגלל האיכות הקולנועית, וזה בוודאי עזר לYES למשוך לעצמם מנויים נוספים.
כמו שראינו, יש הרבה מאוד הבדלים בין כל אחד מגופי השידור בארץ, והסיבה שחשוב מאוד לדעת את שיקולי האינטרסים של כל גוף, היא כי אנחנו צריכים לדעת למי נגיש את הפקוייקט שלנו, אחרת אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מבזבזים המון זמן יקר.
עם מי מדברים?
אם בקולנוע הכל מסודר ורגולטורי, כלומר יש קרנות ויש קולות קוראים, בטלוויזיה זה אחרת. אמנם בתאגיד השידור כן יש קולות קוראים, ברשת וקשת כמעט ואין קולות קוראים, ובYES ו-HOT אין בכלל.
על מנת להגיש לגופי השידור את מסמך הפורמט או את הצעת הסדרה שהכנתם, תצטרכו להשיג את המייל של מנהלת או מנהל התוכן בגוף השידור, או לפנות יחד עם חברת הפקה. במידה ויאהבו את ההצעה, אולי יקראו לכם לפגישה. במידה והפגישה תלך טוב, אולי יתנו לכם מענק פיתוח.
חשוב להבין היטב למי שולחים את מסמכי הפורמט או ההצעות. מנהלי התוכן בגופי השידור מקבלים עשרות מיילים כאלה, ולכן ההגשה צריכה להיות מעולה, מקצועית, מושקעת, כזו שתהיה בלתי נשכחת.
מבחינת ערוצי הסטרימינג הבינלאומיים - עליכם לחבור עם ההצעה שלכם לחברת הפקה כיוון שרק הן יכולות לייצר את הקשר לחברות הבינלאומיות. כדאי לעשות מחקר מעמיק ולראות מי הן חברות ההפקה שעושות טלוויזיה. איזו חברה מכרה סדרה לחו"ל, איזו הצליחה למכור לנטפליקס. אם תבואו אל החברות האלה עם רעיון מעניין, הן יוכלו לעשות איתכם פיתוח שבסופו תוכלו אולי להעביר פיץ' לרשת בינלאומית.
מבחינת חבירה לחברות הפקה- זו מערכת יחסים שיכולה להיות מאוד ארוכה. תהליך פיתוח יכול להמשך כמה שנים כמו גם ההפקה עצמה. נסו להרגיש האם בשיחה אתם מצליחים לייצר תקשורת טובה? האם אתם רואים את החזון באופן דומה? במידה ולא, זה יכול להוביל להרבה קשיים בהמשך. ככל שהחברה קטנה יותר, יש להם פחות פרויקטים ויותר רעב לדחוף את הפרויקט. מצד שני, לחברה גדולה יש הרבה כוח וקשרים בינלאומיים. בהגשות לקולנוע, חברות הפקה פחות קריטיות בשביל לקבל תקציבים. יותר חשוב שהלקטורים והקרנות יאהבו את מה שתגישו. בקולנוע יש יותר מקום למפיקים צעירים רציניים גם אם חסרי נסיון.
במידה ואין לכם גוף עבודה ואתם יוצרים בתחילת דרכם, שווה לשקול לחבור לבמאי או תסריטאי שעשו סדרה עם פרופיל גבוה, עדיף כזו שהצליחה להגיע לשוק הבינלאומי. זה נותן הרבה כח וגב להישען עליו כשמנסים למכור סדרה לשוק הבינלאומי. כשחושבים עם איזו רשת סטרימינג כדאי ללכת, חברת ההפקה יכולה לעזור להבין למי שווה לפנות ואיזו רשת תוכל להתאים. החברה יכולה גם להצמיד איש מקצוע או תסריטאי וזה משתנה מפרויקט לפרויקט.
מבחינת זכויות היוצרים, כדאי לפנות למפיק עם ממסך פורמט מוכן ולא רק עם רעיון. אם אתם יוצרים סדרה, כדאי שתגיעו גם עם פרק הפיילוט על מנת שתהיו רשומים כיוצרי הסדרה. צריך ליצור מסמך פורמט ותסריט לפרק פיילוט כדי להיות רשומים כיוצרים. דברים ישתנו בדרך, אבל כדאי לבוא עם המסמכים האלה.
האם חברת הפקה תלך איתכם? תלוי מה תשדרו, איך תהיו, מה תגישו. תראו שאתם מבינים מהו העולם ואת הדמויות. תראו שאתם יודיעם איך זה יכול להתפתח לעונה שניה.
ברגע שפרויקט שאתם עובדים עליו מגיע לשלב חתימת חוזים או כמעט מגיע לשם, כדאי כבר לערב סוכן. תפקידו של הסוכן הוא לייצג אותך, כמו עורך דין, ולוודא שאתה מתוגמל כלכלית על הצד הטוב ביותר ושאתה מקבל את הקרדיט המגיע לך. ככל שזה נוגע לקולנוע, בדרך כלל פחות צריך לעבוד עם סוכנים. סוכנים יכולים לקשר אתכם לחברות הפקה, לתת לכם הצעות לפרויקטים וגם לקחת רעיונות שלכם ולייצר שיתופי פעולה.
תהליך פיתוח
כשאנחנו מדברים על תהליך פיתוח מול גוף שידור, יש מספר שלבים. המסמך ההתחלתי שנשלח נקרא 'פורמט הצעת סדרה'. זהו מסמך באורך של שני עמודים, בו היוצר מתאר את הקונספט של הסדרה, המהלך העלילתי והדמויות המרכזיות בה. הרעיון הוא לאפשר למנהלי התוכן להבין אם הרעיון מתאים להם והאם כדאי להם לצאת איתכם למסע הפיתוח. לא חייבים לבוא עם מפיק אלא אם זה נדרש בקול הקורא. גופי שידור יכולים לבוא ולקחת את ההצעה שהגשתם לחברת ההפקה שהם בדרך כלל עובדים איתה. מצד שני, אם הם רואים שהיוצר מגיע עם חברת הפקה מאוד חזקה זה יכול לתת כוח לפרויקטים יותר מיוחדים.
מבחינת הצעת הסדרה, הרבה פעמים עדיף להתחיל עם שני עמודים ולא עם מאה עמודים ותסריטים מוכנים, מכיוון שאין אף מנהל תוכן שיקרא מאה עמודים. מנהלת התוכן יכולה לאהוב את הרעיון, אבל אולי היא לא תתרשם דווקא מהפרקים שיצרתם והיא תרצה להוביל לכיוון אחר. במידה ותרצו להמשיך איתה את הפרויקט, יוצא ששרפתם המון זמן על כתיבה של משהו שלא יצא לפועל. במידה ויש לכם תסריט לפרק פיילוט מעולה, אפשר לצרף אותו להצעה אבל דווקא עדיף לבוא עם המינימום. לפעמים, לפני שיתחילו בתהליך הפיתוח, יכולים המנהלים האמנותיים לבקש ממכם לבצע כל מיני שינויים ללא תשלום כדי לבחון עוד את הרעיון של הסדרה שלכם, ורק אז להחליט האם מתאים להם להמשיך עם הפיתוח.
ברגע שתקבלו אישור להתחיל בפיתוח, בדרך כלל הדבר הבא שתעשו יהיה לכתוב תקצירים לפרקי העונה הראשונה ופרק פיילוט לדוגמה. כל ערוץ ייתן סדר גודל שונה של משימות אבל זה בערך הסדר הגודל. אחרי זה הם מקבלים החלטה האם מקבלים תקציב לפיתוח מלא- בסביבות 50,000 לפרק אחד. זה יכול להתחלק בין היוצרים, התסריטאים והדיאלוגיסטים. אחרי תהליך הכתיבה יש אישור נוסף שצריך לקבל שהסדרה הכתובה יכולה לצאת להפקה.
צריך לזכור שגופי הטלוויזיה הם גופים מסחריים, מקצועיים ומקצוענים שלא אוהבים סיכונים. אין להם את האפשרות לתת הזדמנות ליוצר חדש שהם לא סומכים עליו במאה אחוז. לכן, ההגשה צריכה להיות מושקעת ומקצועית ברמה הגבוהה ביותר. הם רוצים לדעת שהם עובדים עם האנשים הכי מקצוענים שיש וזה הדבר הראשון שהם יבחנו בהגשה שלכם. תחקרו אילו סוגי סדרות גופי השידור שאתם פונים אליהם מקרינים בלוח השידורים, וזה יכול לעזור לכם בהבנה של נפח הפרויקט. האם זו מיני סדרה? דרמה? דרמה יומית? סדרת מערכונים?
עוד כמה נקודות חשובות- האם אני פונה לגוף שידור מסחרי? ערוץ לוויין שמחפש באז? גוף ציבורי שמחפש אג'נדה חברתית? צריך להבין מה כל גוף שידור אוהב לשדר ולעשות סקר שוק מעמיק מה עושים בארץ ומה כבר עשו. אולי גוף השידור שאתם פונים אליו כבר עשה משהו דומה? האם יש בעולם דברים דומים? מנהלי התוכן שתפגשו מכירים הכל. אם הם יגידו שזה כמו סדרה מסוימת שלא תכירו זה יכול לבוא לרעתכם.
מי האיש שאתם מגישים לו? אולי אתם מדברים על נושא שיכול לגעת באופן אישי במנהל התוכן. יש יתרון בלקרוא ראיונות עם האנשים שאתם הולכים לפגוש ואז תראו מי הם ותדעו מה להדגיש בפיץ' שלכם. תתחקרו היטב את הנושא בו אתם מטפלים. האם זה נושא שעוד לא נגעו בו? האם הוא נותן הצצה לנושא חברתי מקצועי שעוד לא קיבל זמן מסך?
דבר נוסף- מי אתם ולמה אתם האנשים הכי נכונים ליצור את הסדרה הזאת? מי אנשי הצוות שאתם מביאים? לא בהכרח האנשים הכי מוכשרים מצליחים, דווקא המקצוענים שיודעים ללמוד מפרויקט לפרויקט.
לסיכום, לכולם יש רעיונות לסדרות. עם זאת, כתיבה היא מקצוע ולכן רק מי שיתמיד וימשיך להגיש במשך שנים בסוף יצליח. הפידבקים משדרגים, הקשרים שתיצרו יעזרו לכם. אם תתנו לגופי שידור תחושה שאתם אנשים רציניים ועקביים שיודעים לעבוד קשה ולייצר תכנים זה יקדם אתכם מאוד. יוצרים מקבלים תשובות שליליות כל הזמן אבל אם לא תפסיקו לעבוד ולא תתייאשו, אתם תשתפרו ותתמקצעו. בסופו של דבר, כשכותבים לטלוויזיה אנחנו מדברים על דרמה ודיאלוג וזה עולם שלם שצריך להתמיד בו וללמוד אותו לעומק.
מסמכי הגשה
לוג ליין - בטלוויזיה במיוחד, אבל גם בקולנוע, זה הדבר הראשון שמקבלי ההחלטות יקראו. כשתפגשו מישהו ותרצו לספר לו על הסרט או הסדרה שלכם, התיאור הקצר הזה יכול להיות הניצוץ שיתחיל איזשהו תהליך. יש נטיה להסתבך בלהסביר על מה הסרט, אבל צריך לפשט את זה. בשביל להיות בעולם ההגשות, שהוא עולם שיווקי במידה מוסיימת, צריך לדעת להגדיר בצורה פשוטה ב2-3 שורות - מה העלילה, מי הגיבור, מה המטרה שלו, ומה הכוחות שמתנגדים לו.
דוגמה: הסנדק- הפטריארך המזדקן של משפחת פשע מאורגן, מעביר את השליטה באימפריה החשאית שלו לבנו הסרבן. יש דמות, תמונה של המהלך, ואיזשהו אלמנט אנטגוניסטי- בן סורר. יש גיבור ויש אלמנט שייצור התנגדות. לנו כיוצרים יכולה להיות התנגדות לתיאורים פשוטים כאלה כי זה יותר מורכב מהרעיון הפשוט הזה, אבל צריך להתמודד עם זה כי בסופו של דבר זו הדרך שלנו לשווק את הסרט או הסדרה שלנו. המפיקים והמנהלים האמנותיים שלהם תרצו להשמיע את הרעיונות האלה, שומעים כל הזמן הצעות ורעיונות ואין להם הרבה סבלנות. תהיו פשוטים.
סינופסיס- תיאור העלילה המרכזית ועלילות המשנה, השתלשלות העלילה מההתחלה עד הסוף, תיאור העולם, הדמויות והמהלך הרגשי שהן עוברות. אורך הסינופסיס משתנה לפי הבקשות של כל קרן וקרן. בדרך כלל בין שלושה לעשרה עמודים.
טריטמנט- הסצנות והמהלך התסריטאי ללא דיאלוגים.
תסריט- התסריט המלא שאתם מגישים.
דגשים לגבי דיאלוגים- כל אדם מדבר שונה מבחינת סלנג, קצב, אורך משפטים. שימו לב שהדמויות לא מדברות אותו דבר. איזו דמות לא תגיד דברים מסוימים ואיזה דמות כן? להבין איך העולם והאישיות משתקפות דרך דיבור של אדם. הכל בא לידי ביטוי באופן שבו הדמות מדברת.
לפעמים יש הצפה של סאבטקסט בדיאלוגים וצריך לדעת לעבוד איתו ולייצר מתח בין טקסט לסאבטקסט. נסו להבין האם הטקסט הוא שטוח, האם הוא סתם פעילות, או שהוא טקסט פעולה. חישבו היטב איך טקסט מבטא רצון ועולם פנימי של דמות. נסו להמנע מהנטיה לייצר מלל סמנטי וחסר משמעות.
מבחינת ההגשה של התסריט- אנחנו כותבים רק את מה שרואים. בלי עולם פנימי, בלי מחשבות ודמיונות של דמות. אם לא רואים את זה בזמן אמת על המסך, זה לא נכנס. כיתבו בלי הוראות בימוי ובלי הוראות מצלמה. בתיאור העולם יש מקום לתת קצת יותר נפח בתיאורי האור, הסאונד והלוקיישן. כתיבה של דברים שלא יהיו על המסך היא לא מקצועית ולא רלוונטית.
יש תסריטים שמצליחים להעביר חוויה חושית חזקה. לא רק תיאורים יבשים אלא תחושה של איך הדמות מגיבה, איזה רעשים יש מסביב, איזה אורות. היכולת לשאוב אותי כקורא לרצף שמפעיל את חושי היא חשובה מאוד. זה קשור לכתיבה שנובעת מפעולות. כשאני מזין את הטקסט בפעולות, באופן אוטומטי אני מתחבר לטקסט וחווה את הכאן ועכשיו שלו. תנסו לראות איך אתם מעבירים את הקורא חוויה חושית שמכניסה את הלקטור פנימה לתוך העולם של התסריט.
שימו לב לניסוחים ולהגהה. הלקטורים והמנהלים האמנותיים הם אנשים שחיים כתיבה. כשהם רואים שגיאת כתיב זה עלול לגרום להם להרגיש לא בטוחים. זה אמנם לא באמת חשוב כי אנחנו מתעסקים עם מדיום ויזואלי, אבל זו פעולה שהלקטורים יכולים לעשות לא בהכרח במודע. יש כותבי תסריטים נפלאים שכותבים עם שגיאות. קחו מגיהה.
לגבי תמונות ועיצוב גרפי- מבחינת הטלוויזיה זה אפשרי ורצוי. זו עוד דרך לבלוט ולהראות את רצינות. זה לא יחפה על פרויקט רע, אבל יכול לתת רושם של מקצוענים. לא על כולם עיצוב גרפי מרשים יעשה רושם, זה תלוי למי מגישים. זה לא מזיק. בקרנות הקלנוע לעומת זאת, לכו לפי הספר ואל תתחכמו. הגישו מסמכים פשוטים לפי הפורמט המבוקש. אם לדעתכם יש תמונה שיכולה לתת תחושה של העולם, אפשר לשים אותה בעמוד הראשון אבל לא בתוך הטקסט. לעיתים תוכלו לצרף להגשה שלכם מסמך Mood board עם רפרנסים ויזואליים שיעזרו לקורא להבין את העולם של הסרט. תוכלו להוסיף למסמך הזה תמונות מסרטים, תמונות שצילמתם, תמונות מסרטים שעשיתם- זהו מסמך השראה שהלקטור יכול להבין דרכו את העולם הויזואלי של היוצר. צריך לבדוק אם הקרן מאשרת הגשה של מסמך כזה. לפעמים כן ולפעמים לא.
הצהרת כוונות- זה המסמך בו היוצר יכול לדבר על רבדים קצת יותר עמוקים ויותר פנימיים שלא תמיד עוברים בתסריט. על התמה ועל הסאבטקסט. זה גם המקום לדבר על החזון הקלנועי והסגנון. הלקטור ידרג את החזון הקלנועי של התסריט על פי הצהרת הכוונות. אם יוצר לא יתייחס לחזון ולשפה, ללקטור לא יהיו כלים לדרג אותם. דוגמה: 'בגלל נקודת המבט של הגיבור, המצלמה תתעד הלך רוח מסוים באמצעות מצלמה נוקשה או נושמת. סגנון התאורה יהיה קודר, העריכה תזזיתית.' לבסוף כדאי להוסיף רפרנסים קולנועיים שהיוצר מושפע מהם, במאים שהוא אוהב, תנועות קלנועיות וכו.
הרבה פעמים הצהרת כוונות שמרגשת לקטור ומצליחה למשוך אותו עם אמת, כנות ותשוקה, יכולה להשפיע על שיקול הדעת שלו כשהוא מדרג את הפרויקט. הוא ירצה בטובתו של היוצר ובהצלחת הפרויקט. התסריט לא יהיה בהכרח אישי תמיד, אבל הלקטור צריך להאמין שהיוצר מחובר לפרויקט ולהבין את המניעים שלו. אם זה סיפור אישי חשוף, של אדם ששם את הלב שלו בחוץ, אתה קורא במילים שיש תשוקה ורצון לעשות. מהסיפור האישי של היוצר, הלקטור יכול להבין שהאיש עבר סיפור חיים יוצא דופן, וגם אם התסריט לא הכי טוב הוא יכול להסתקרן ולהזמין את היוצר לפגישה ולהבין איך אפשר להתקדם.
על תהליך הפיתוח- חשוב שתתכננו איך לממן אותו. להתחיל לכתוב את השלב הראשוני ובמקביל להתחיל להגיש בערוצים השונים. בקרנות להגיש לפיתוחים, לגופי טלויזיה להגיש מסמך פורמט ופיילוט, יש אירועי פיצינג בחיפה, ירושלים ועוד, יש חממות תסריט בארץ ובועלם, רזידנסי (מלגות התפנות), תחרויות תסריטים. יש חממות בקאן, בטורינו, בסאנדנס וכו. כדאי לתחקר את הנושא הזה לעומק כי יש כמות מאוד גדולה.
מסמך פיתוח סדרה
בעמוד הראשון כיתבו את שם הפרויקט והגדרות שקשורות לפורמט- ז'אנר, קהל יעד, כמה פרקים ומה אורכם, לאיזה גילאים מיועד, שמות היוצרים. לעומת ההגשות בתחום הקולנוע, כאן אין פורמט אחד.
רצוי להתחיל באיזושהי כניסה לא טריוויאלית- אפילו לוג ליין שיכול להיות במסמך הראשון. תמצית הפרויקט. הגיבור, התשוקה והכוחות האנטגוניסטים. על סמך העמוד הזה יכולים לבחור האם הפרויקט שלכם ייקרא בכלל או לא. נסו למשוך תשומת לב על מנת שיקראו את המסמך.
המסמך עצמו מתחיל בלוג ליין. זה אמור לגרות את הסקרנות של הקורא להמשיך בקריאה עד הסוף. נעבור להשתלשלות האירועים, מהלך הסדרה בקווים מרכזיים- נתאר את הדמות הראשית, באיזה מקום אנחנו פוגשים בה לראשונה, מה קורה לה, מה המסע שלה, מה התחנות שהיא עוברת, מהם הכוחות שהיא צריכה להתמודד מולם, ואיזו תובנה או שינוי היא תעבור או תלמד. מהו העולם של הסדרה, מה המאפיינים שלו. לבסוף, כיתבו כמה מילים על עונה נוספת. זה טוב וכדאי לפתוח פוטנציאל לעוד עונות.
דגש חשוב- אם אתם כותבים קומדיה תדאגו שהמסמך יהיה מצחיק. אם אתם כותבים דרמה, ודאו שהמסמך מרגש. במותחן נסו למתוח את הקורא.
לאחר מכן נייצר עמוד דמויות ובו נתייחס לדמויות המרכזיות- מי הן, מה הסיפור שלהן, מה התהליך ומה האירועים שהן עוברות. כיתבו מה הרקע של כל דמות, מה מניע אותה. נסו להעביר מורכבות ועומק של דמויות חד פעמיות.
אחרי עמוד הדמויות, נכתוב עמוד סגירה שמכיל רפרנסים, תמונות שצילמתם, אולי תמונות מהלוקיישן שבו ייערכו הצילומים. אפשר לתת שם ערך מוסף. כיתבו כמה מילים על עצמכם ועל החיבור שלכם לפרוייקט. אם מדובר בסיפור אישי של היוצרים, כיתבו זאת. יכול להיות שהסיפור האישי יגרום למנהלי תוכן לזמן אתכם לפגישה גם אם הם לא יאהבו את ההצעה עצמה, וינסו לראות יחד איתכם כיצד יוצרים משהו אחר.
בסופו של דבר, כל מסמך ההגשה אמור להתפרס על פני שלושה עמודים פחות או יותר.
מעבר לזה, כדאי לייצר תקציר של ארבעה או חמישה פרקים בכמה שורות. פרק פיילוט אפשר לצרף אבל רק אם הוא מצויין. זה לפעמים יכול להיות מיותר, אז שקלו היטב אם לצרף אותו או לא.
-------------------------------------------
שלושה עקרונות לכתיבה לטלוויזיה מאת יובל יפת ('פאודה', 'השוטרים' ובקרוב 'יהלומים' בנטפליקס)
1. עלילה היא דבר חסר ערך בפני עצמו והיא אף פעם לא תהיה הסיבה שמישהו יתעניין בסדרה שלנו. תמיד אפשר להמציא עוד עלילה או להחליף עלילה קיימת באחרת. מה שנותן זכות קיום לסדרה והופך אותה לייחודית הן הדמויות, מערכות היחסים בינהן והעולם שבו הן פועלות.
2. אם אנחנו לא יודעים איך הסיפור נגמר, אנחנו לא יודעים איך הוא מתחיל. כל מה שקורה בהתחלה הוא ביחס לנקודת הסיום שאנחנו רוצים להגיע אליה. זה נכון ברמת העונה, הפרק, והסצינה ובמיוחד לגבי התהליך שעובר על הדמויות. אם אנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להביא את הדמות בסוף העונה, לרוב נבחר להתחיל איתה במקום הרחוק ביותר ממנו.
3. כשכותבים סדרה, דיאלוגים הם הסוף של התהליך, החלק הכיפי שמגיע אחרי העבודה הקשה. כתיבת טריטמנט מפורט לכל פרק תחסוך הרבה זמן. כדאי להתחיל לכתוב את התסריט רק אחרי שהפרק הוכיח את עצמו בתור טריטמנט.
חמש עצות לתסריטאות מסיוון שיקנאג'י ('כדברא', 'הבאר', 'כפולה', 'תאגד' ועוד)
1. אני מנסה לחשוב תמיד מה הסיפורים שיש לי לספר ולא מה הסיפורים שאנשים רוצים לשמוע. כל הסיפורים כבר סופרו, אבל לא בקולנו.
2. אני תמיד בוחרת להיות חרוצה בעבודה שלי. לא לחשוש למחוק, לא לחשוש להתחיל מחדש או לקרוא שוב בפעם האלף, לא לחשוש להרוס ליינים שאהבתי אם הם לא מדויקים, או אפילו להשמיד דמויות שאין בהן צורך. כשאני בטוחה שהגעתי לדראפט האחרון והוא מושלם, אני עושה עוד סיבוב אחד של עריכה.
3. אף פעם לא להפסיק ללמוד. לשמוע פודקאסטים, לקרוא ספרים, מאמרים, לעבוד לצד תסריטאים מנוסים יותר מאיתנו, ולא לחשוש לאתגר את עצמנו בקריירה.
4. השתיקו את הקול הפנימי שלוחש לכם שאתם לא מספיק טובים, שזו לא היצירה הכי טובה שאתם יכולים לכתוב. הקול הפנימי הזה כנראה צודק, אבל הדרך ל"הכי טוב" שלכם, קשורה בהכרח בלמידה מכשלונות וכל עוד אתם חרוצים ולומדים (סעיף 2 ו3), אז יש ערך בעשייה שלכם.
5. תעשיית הטלויזיה היא תעשייה מלאה באגו, ויש בה מספיק ממנו. יותר משאני נזהרת מאנשי האגו לאורך הדרך, אני נזהרת מלהפוך להיות אחת כזו בעצמי.
INDIE master-class
להזמנת סדרת המפגשים המוקלטים - נא לשלוח בקשה למייל: orengerner@gmail.com
